לאחר סיום לימודיו בפאריז, חזר פורצ’ינו לארגנטינה שם ניהל את הסטודיו לשיחזור של ז’אן ב. קאסטניו, בתקופה זו פורצ’ינו התחיל לייצר דמויות עשויות מפיסות בד כרוכות, שהחלקים הנראים של הגוף (ראש וידיים) היו עשויים משעווה ונייר וצבועים בצבע עור טבעי.

מאז סוף שנות השמונים, בחר פורצ’ינו לייצר את דמויותיו ואת התפאורה משרף כך שיהיו דומים לדמויות בסדרה קומית בטלוויזיה ובסרטים המצויירים. הם היו בלתי רגילים ובעלי נושא  דמויותיו נוגעות תמיד בהומור ובפיקחות ומעבירות נשמה.